Orlah
Daf 3b
הלכה: וּנְטַעתֶּם פְּרָט לְשֶׁנָּֽטְעוּ גוֹיִם עַד שֶׁלֹּא בָאוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם 3b רִבִּי אַבָּא הָדָא אָֽמְרָה שׁוֹרֶשׁ פָּטוּר פּוֹטֵר.
Traduction
Comme au verset précité du Lévitique (Lv 19, 22) on emploie l’expression ''vous plantez'', on en déduit (12)Torath Cohanim, 50. c. l’exclusion du plant des païens, antérieur à l’arrivée d’Israël en Palestine. Ceci prouve, dit R. Houna au nom de R. Aba, qu’une branche née à l’état permis dispense le reste (puisque ce plant se développe lorsque l’obligation a déjà lieu).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ונטעתם פרט לשנטעו גוים וכו'. מברייתא דת''כ הוא כמו שהבאתי במתני':
הדא אמרת שורש פטור פוטר. כלומר ש''מ מהמתני' להא דאמרינן בהלכה דלעיל דשורש פטור פוטר הוא אפי' להחיוב שיונק ממנו דהא מתני' פוטרת את אשר נטעו הנכרים עד שלא באו לארץ ואע''פ שגדל אח''כ ברשות ישראל וביד החייב מ''מ הואיל ויונק הוא משורש הפטור פטור מן הערלה:
נָֽטְעוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִיבְּשׁוּ חַייָב. וּכְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר כָּל בִּיאוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה נֶאֱמָרוּ. שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִלְּקוּ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּחַלָּה וּבְעָרְלָה. וְתַנֵּי כֵן בְּבוֹאֲכֶם לְפִי שֶׁשִּׁינֶּה הַכָּתוּב מַשְׁמָעוֹ שִׁינּוּ חֲכָמִים חִיּוּבוֹ. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל תַּמָּן הוּא אָמַר הִיא הֲוָייָה הִיא הֲקָמָה הִיא שְׁבִירָה הִיא נְפִיצָה הִיא גְּאוּלָה הִיא פְדִייָה. וְהָכָא הוּא מְשַׁנֶּה בֵּין לִישָׁן לְלִישָׁן.
Traduction
''Si l’arbre a été planté (par un israélite) avant l’achèvement de la conquête, dit la Mishna, les fruits seront soumis à l’orla''. C’est conforme à l’avis de R. Ismaël contenu dans ce qui suit: chaque fois que dans la bible il est question d’entrée en Palestine (13)Ci-dessus, (Halla 2, 1)., on entend par là une période postérieure aux 14 premières années, dont 7 ont été consacrées à la conquête et 7 autres à la répartition; mais R. Ila dit au nom de R. Eliézer que R. Ismaël reconnaît l’obligation immédiate pour la halla et l’orla, en raison de ce que le terme ''à votre arrivée'' diffère de l’expression habituelle ''lorsque vous arriverez''; et les sages en ont conclu que, pour ces cas, le devoir est immédiat. R. Yona objecta: est-ce que R. Ismaël ne se contredit pas lui-même? dans bien d’autres endroits, il n’est pas soucieux de la différence des termes et compare bien deux synonymes. Il ne distingue pas entre les expressions ainsi sera (Lv 27, 12) et ainsi elle subsistera (ibid. 14), ni entre les termes: renversez (Dt 12, 3) ou: brisez (ibid.), ni entre le rachat (Lv 27, 27) et le dégagement (ibid.); tandis qu’ici il s’attache à tirer une déduction de la divergence des termes.
Pnei Moshe non traduit
נטעו אף על פי שלא כיבשו חייב וכר' ישמעאל וכו'. קושיא היא כלומר וכר' ישמעאל דאמר לעיל בפ''ב דחלה ובכמה מקומות דכל מקום שנאמר ביאה אינה אלא לאחר י''ד שנה שכיבשו ושחילקו ומאי עביד לה להמתני' ומי נימא דפליג ר' ישמעאל על הא דתנינן אע''פ שלא כיבשו חייב דהרי בערלה כי תבואו כתיב וקאמר ר' הילא דלא היא אלא דמודה ר' ישמעאל בחלה ובערלה דנוהגין מיד אע''פ שלא כיבשו וטעמא בחלה כדמפרש לקמיה ובערלה טעמא דריבה הכתוב מדכתיב כי תבואו ונטעתם כל עץ כדדריש לה בת''כ שהבאתי במתני':
ותני כן. אחלה קאי דתניא בהדיא בספרי פ' שלח דדריש ר' ישמעאל גופיה כן דגריס התם בבואכם אל הארץ וגו' ר' ישמעאל אומר שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכל ביאות שבתורה הוא אומר והיה כי תבואו אל הארץ והיה כי יביאך ה' וכאן הוא אומר בבואכם ללמדך שכיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה:
מחלפה שיטתיה דר' ישמעאל. הואיל ואייתי הא דדריש ר' ישמעאל גבי חלה מקשה דידיה אדידיה למאי דקאמר בעלמא:
תמן אמר היא הוייה וכו'. לא מצאתי שאמר ר' ישמעאל לזה בהדיא לא בספרא ולא בספרי ולא במכילתא ואפשר מדגריס במכילתא פ' בא והיה כי תבואו אל הארץ וגו' כאשר דבר והיכן דבר והבאתי אתכם וכו' כיוצא בדבר אתה אומר פחדכם ומוראכם יתן ה' כאשר דבר והיכן דבר את אימתי אשלח לפניך וכו' ואף שאין הלשונות דומות זה לזה וכן מביא עוד שם להרבה מקראות כאשר דבר והיכן דבר וכו' ואינן בלשון אחד כ''א במשמעות אחד וסתם מכילתא ר' ישמעאל היא ומהתם משמע דר' ישמעאל לא היה מדקדק בשינוי לשון הכתוב וכדמסיים הוא הויה הוא קימה כלומר כתוב א' אומר והייתם לי קדושים וכתוב א' אומר יקימך ה' לו לעם קדוש והכל אחד הוא וכן היא שבירה היא נפיצה היא גאולה היא פדייה וכלומר דבין מקום דכתיב לא יגאל ובין מקום דכתיב לא יפדה הכל משמעות אחד הוא ובין דכתיב ישבר או ינפץ ודומיא דדריש ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה ומיהת שמעינן דר' ישמעאל לא קפיד אשינוי לשון דהכתוב והכא הוא משנה בין לישן ללישן דמדקדק לישנא דבבואכם שהיא משונה מלשון שאר ביאות שבתורה ויליף לדינא משינוי הלשון וא''כ מחלפא שיטתיה ולא משני הש''ס מידי אלא כלומר דע''כ תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל:
נְטָעוֹ לָרַבִּים חַייָב. רִבִּי יוּדָה פוֹטֵר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתָן דְּרַבָּנִין. תַּמָּן אִינּוּן אָֽמְרִין יְרוּשָׁלֵם וְחוּץ לָאָרֶץ אֵין מִיטָּמִין בִּנְגָעִין. וְהָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. תַּמָּן וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבָּיִת. פְּרָט לִירוּשָׁלֵם שֶׁהִיא לְכָל הַשְּׁבָטִים. בְּרַם הָכָא וּנְטַעְתֵּם מִכָּל מָקוֹם.
Traduction
L’arbre planté (isolément) à l’usage de tous reste soumis à l’orla, dit la Mishna; R. Juda l’en dispense''. Est-ce que les rabbins ne se contredisent pas? Ailleurs ils disent (14)Negaïm, 12, 4. qu’à Jérusalem aussi bien qu’hors de la Palestine les altérations ne communiquent pas l’impureté (ne pouvant pas leur appliquer l’expression biblique du Lévitique (Lv 14, 34): ''dans une maison du pays que vous posséderez''): pourquoi donc disent-ils ici que l’arbre planté pour tous reste soumis à l‘orla? C’est que, fut-il répondu, pour l’altération, il est dit (ibid. 35): Celui à qui sera la maison ira, ce qui exclue les maisons de Jérusalem n’appartenant qu’à toutes les tribus réunies; tandis qu’ici pour l’orla, il est dit: ''lorsque vous planterez'', y compris ce qui est destiné au public.
Pnei Moshe non traduit
נטעו לרבים וכו'. ופריך מחלפה שיטתי' דרבנן דתמן אינון אמרין וכו' והכא אינון אמרין הכין. בתמיה בפ' י''ב דנגעים תנינן ירושלים וח''ל אינן מטמאין בנגעים דכתיב כי תבואו וגו' וירושלים אינה אחוזה אלא לרבים הוא ואמאי מחייבי הכא בנוטע לרבים ומשני תמן גילה הכתוב דמה שהוא לרבים אינו מטמא בנגעים דכתיב ובא אשר לו הבית פרט לירושלים שהיא לכל השבטים שהיא אחוזת כולן ולא נתחלקה לשבטים ברם הכא ריבה הכתוב דכתיב ונטעתם מכל מקום ואפילו לרבים:
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן הוּא אָמַר אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שְׁמוּעָה אָֽמְרָהּ. בְּרַם הָכָא גַּרְמֵיהּ אָמַר.
Traduction
Mais n’y a-t-il pas contradiction pour R. Juda? Ailleurs il dit avoir seulement entendu prononcer l’exclusion (d’impureté) pour le Temple (qui est public); ce qui ferait supposer que pour tout le reste de Jérusalem, l’obligation subsiste; pourquoi donc ici y a-t-il dispense selon lui? C’est que, répondit-il, ailleurs il rapporte seulement ce qu’il a entendu dire, qu’il n’y a pas d’exception que pour le temple (15)''Tarath Cohanim, 5, 5; Babli, Yoma 12a.'', tandis qu’ici il exprime son propre avis.
Pnei Moshe non traduit
מחלפה שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אמר. בת''כ פ' מצורע דתני אחוזתכם אחוזה מטמא בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים אמר ר' יהודה אני לא שמעתי למעט אלא בית המקדש בלבד וא''כ לר' יהודה ירושלים אע''פ שהיא לרבים מטמאה בנגעים והכא פוטר הוא בנוטע לרבים ומשני תמן הוא אמר אני לא שמעתי וכו' דמפי השמועה ששמע מאחרים אמרה אבל הכא בשם גרמיה אמר ואיהו לא ס''ל להאי דאמר משמועה גבי נגעים:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן תִּפְתָּר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ הַנּוֹטֵעַ לָרַבִּים חַייָב בְּעָרְלָה. עָלָה מֵאֵילָיו פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. הַנּוֹטֵעַ לָרַבִּים חַייָב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. הַנּוֹטֵעַ לָרַבִּים חַייָב כְּנוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר בְּשֶׁגָּזַל קַרְקַע. וְיֵשׁ קַרְקַע נִגְזָל. אָמַר רִבִּי הִילָא אַף עַל פִּי שׁאֵין קַרְקַע נִגְזָל יֵשׁ יִיאוּשׁ לְקַרְקַע.
Traduction
R. Yossé bar R. Aboun dit que l’on peut répliquer à l’objection tirée de l’altération que c’est conforme à ce que R. Simon b. Eliézer dit au nom de R. Juda, savoir: l’arbre planté pour plusieurs personnes est soumis à l’orla; celui qui a poussé spontanément en est dispensé. Celui que l’on plante pour plusieurs personnes dans un endroit public est dispensé de l’orla; ainsi, l’arbre planté pour plusieurs sur le terrain d’un particulier est soumis à l’orla, non celui que l’on aura planté de même dans un endroit public, car en ce cas l’on a volé le terrain public. Mais peut-on voler le terrain, et peut-il en résulter une dispense des droits pour les produits? C’est vrai, dit R. Ila, mais il peut y avoir une sorte de renonciation (elle entraîne aussi la dispense).
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא דלעולם ס''ל כהאי דנגעים ותרי תנאי אליבא דר' יהודה ותיפתר להאי דאמר בנגעים כהאי תנא בשם ר' יהודה בדין ערלה וכדתני רשב''א משמיה דר' יהודה בת''כ וכן בתוספתא הנוטע לרבים חייב בערלה עלה מאליו לרבים פטור מן הערלה ולא מיקל אלא בעולה מאליו דונטעתם כתיב ולהך תנא אליבא דר' יהודה ס''ל דהא דתני במתני' העולה מאליו חייב אפילו הוא לרבים ובהא הוא דפליג ר' יהודה ולדידיה ל''ק הא דר' יהודה בנגעים משום דשאני הכא דמהיכא דמרבינן לרבים ממעטינן נמי בעולה מאליו דונטעתם קאמר רחמנא:
הנוטע לרבים. פיסקא דמתני' היא דקתני חייב ומפרש וקאמר דאם ברשות הרבים פטור:
הנוטע לרבים וכו'. כלו' דמסיים ואזיל בהך פירושא דהא דקתני הנוטע לרבים חייב דוקא בנוטע בתוך שלו לרבים וכן הנוטע בר''ה דתנינן חייב היינו דוקא בשנטע לעצמו כדפרישי' במתני' אבל הנוטע לרשות הרבים ולרבים פטור:
בשגזל קרקע. על הגזלן דמתני' קאי הא דקתני והגזלן שנטע חייב ומפרש בשגזל הקרקע ונטעה ופריך וכי יש קרקע נגזל והרי לעולם בחזקת בעליה היא אמר ר' הילא וכו' וכה''ג אמר נמי לעיל בפ''ז דכלאים:
Orlah
Daf 4a
רִבִּי יֹאשִׁיָּה מַייְתֵי נְטִיעוֹת מֵחוּץ לָאָרֶץ בְּגוּשֵׁיהֶן וּנְצִיב לוֹן בָּאָרֶץ. רִבִּי יוֹנָה לְשָׂכְרוֹ שָׁנִים. רִבִּי יוֹסֵי 4a לְשָׂכְרוֹ רְבָעִי.
Traduction
R. Oshia apportait des plants de l’extérieur avec les mottes de terre où ils avaient pris racine, et les replantait en Palestine. Selon R. Yona, il agissait ainsi pour gagner la 2e année d’orla (considérant comme ancien ce plant qui pouvait se suffire à lui-même); selon R. Yossé, il évitait la 4 e année de consécration (laquelle n’est pas applicable au dehors, mais l’orla s’y applique).
Pnei Moshe non traduit
ר' יאשיה. היה מביא נטיעות מח''ל בגושיהן ונטע אותן בארץ ופליגי ר' יונה ור' יוסי משום מה עשה כן ר' יונה קאמר לשכרו שנים כלומר שיהא לו השכר שנשכר בשנים של ערלה גופן ע''י כך משום דס''ל לרבי יאשיה דאין ערלה בח''ל ופליג אמתני' דסוף מכלתין דקתני הערלה הלכה בח''ל וכהאי מ''ד בתוספתא דסוף מכלתין דאין ערלה נוהגת בח''ל א''נ דס''ל מהלכות מדינה היא כהאי מ''ד דלקמן שם ובמקום שנהגו נהגו ור' יאשיה לא היה ממקום שנהגו להחמיר ור' יוסי קאמר לשכרו רבעי וכלומר דבערלה לא היה משתכר כלום דערלה נוהגת אף בשל ח''ל אלא להשתכר ברבעי דס''ל דאין דין רבעי נוהג בח''ל ולפיכך הביא אותן עם גושיהן מח''ל:
תַּנֵּי גּוֹי שֶׁהִרְכִּיב אִילַן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי אִילַן סְרָק אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת כֵּן חַייָב בְּעָרְלָה. עָרְלָה מֵאֵימָתַי הוּא מוֹנֶה לוֹ מִשְׁעַת נְטִיעָתוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בִּלְבַד דְּבָרִים שֶׁהֵן בָּאִין בְּמַחֲשָׁבָה כְּגוֹן חָרוּבֵי צַלְמוֹנָה וְחָרוּבֵי גִידוֹדָה. אֲבָל עֲרָבָה כִּנְטוּעַ בָּאָרֶץ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ עֲרָבָה. וְהָתַנִּינָן אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב יֵיעָקֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ פָתַר לָהּ בָּעֲרָבָה נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר אֲפִילוּ עֲרָבָה לָמָּה לִי ייֵעָקֵר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהֵן מִתְאָחִין בַּשְּׁבִיעִית. וְהֵיי דָא אָמַר דָּא הַנּוֹטֵעַ וְהַמַּבְרִיךְ וְהַמַּרְכִּיב שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה וּמוּתָּר לְקַייְמָהּ בִּשְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לֹא עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה וְאָסוּר לְקַייְמוֹ בִשְׁבִיעִית. אֲבָל אָֽמְרוּ פֵּירוֹת נְטִיעָה זוֹ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט. תַּנֵּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹנָיָא לֵית כָּאן מַרְכִּיב. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אֲפִילוּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֵית כָּאן מַרְכִּיב לְשֶׁעָבַר הָא בַתְּחִילָּה לֹא.
Traduction
On a enseigné: lorsqu’un païen a greffé un arbre fruitier sur un arbre stérile, quoique ce soit une opération interdite aux Israélites (hétérogènes), le produit sera soumis à l’orla. A partir de quelle époque compte-t-on en ce cas les année d’orla? (Est-ce permis depuis la greffe)? —Non, c’est à partir de l’instant de la plantation. Selon R. Simon b. Lakish, cela s’applique seulement aux arbres stériles dont la destination future dépend du but qu’on leur proposera (de savoir si on en mangera, ou non), p. ex. les caroubes de Calmona, ou celles des haies (16)Ci-dessus, Maasser, 1, 1.; mais une branche de saule (jamais comestible) est considérée comme plantée en terre. Selon R. Yohanan, la dite règle (au sujet de la greffe) s’applique aussi aux branches de saule. Mais n’a-t-on pas enseigné (17)(Sheviit 2, 6).: ''On ne doit ni planter, ni provigner, ni greffer, la veille de la 7e année agraire au moins 30 jours avant le 1er jour de l’an 7e; et au cas où ces faits seraient accomplis il faudrait arracher le plant'' (de crainte que l’on suppose une plantation effectuée en la 7e année). Or, selon R. Simon b. Lakish, qui admet que la saule greffé est considéré comme planté en terre, le devoir d’arracher le plant est justifié par la dite crainte mais, selon R. Yohanan, qui même pour la branche de saule n’admet pas de distinction et fait compter pour les 3 ans d'orla depuis la plantation, non de la greffe, pourquoi faut-il, selon ladite Mishna arracher le plant Là, c'est différent; parce que les diverses branches s’uniraient en la 7e année. Où est-ce dit que pour la greffe, on compte depuis cette opération? En cet enseignement (18)''Babli, Rosh Hashana 9 b; ci-dessus, Sheviit ibid.; ci-après Rosch Schana, 1, 2; Sifra Behar, 1.'': Celui qui plante, ou provigne, ou greffe, 30 jours avant le 1er de l’an se trouve avoir accompli au bout du mois la valeur d’un an, et il sera permis de laisser subsister ce plant en la 7e année; mais à moins de 30 jours avant le premier de l’an, l’année n’est pas considérée comme accomplie, et il est interdit de laisser subsister le plant en la 7e année (ce qui prouve que l’on compte, depuis la greffe; car, pour la plantation on ne distingue pas entre le mois complet ou non). On a ajouté qu’aux fruits provenant de ce plant maintenu, il n’est pas permis de toucher jusqu’au 15 Shevat (époque de floraison, où, pour les arbres, l’année est renouvelée). R. Josué Onia enseigna qu’il n’est pas question ici de greffe (19)''On compte de la plantation; et ladite Mishna l'interdit à cause de la jonction qui s'opère en la 7e année. Voir Sota 43b.''. R. Aba Maré ajouta: même selon R. Simon b. Lakish (qui fait compter le saule depuis la greffe) il n’est pas non plus question de greffe laquelle pour le saule n’est permise qu’au cas accompli; mais, en principe elle est interdite (et comme la dite Mishna parle du principe, elle ne saurait parler de saule).
Pnei Moshe non traduit
תני'. בתוספת' דמכלתין גוי שהרכיב וכו' אע''פ שאין ישראל רשאי לעשות כן. דאסור להרכיב אפי' אילן מאכל ע''ג אילן סרק כדאמרי' בפ''ק דכלאים מיהת חייב בערלה אם הרכיב הגוי:
ערלה מאימתי הוא מונה לו. להרכבה זו וקאמר משעת נטיעתו כלומר משעת נטיעת הרכבה זו:
בלבד דברים שהן באין במחשבה. דוקא שהרכיבו ע''ג אילן שלפעמים נחשבין הן כשיש לו מחשבה לאכול מפירותיו כגון חרובי צלמונה וחרובי גרורה דאותן חרובין ממקומות הללו אינן חשובין אא''כ חישב עליהן לאכילה כדאמרי' לעיל בריש מס' מעשרות דאלו מכיון שאינן חשובין פטורין הן מן המעשרות ובכגון הני מיירי נמי האי ברייתא וקמ''ל דבכה''ג נמי הרכבה מיקרייא ואילן סרק דקתני לאו דוקא אלא כלומר דאינו אילן מאכל כמו שאר אילני פירות אבל באילן סרק ממש כמו ערבה לא חשיבא הרכבה דנמנה לענין ערלה כמו בהרכב' דהאי הרכבה כמאן דליתא הוא והרי הוא כעוקר את האילן ממקומו ונוטע אותו בארץ ממש במקום אחר דפשיטא דחייב בערלה דהוי כנוטע מחדש ולא איצטריך לאשמעינן כלל:
ר' יוחנן אמר אפי' ערבה. כלומר אילן סרק דקאמר אפי' אילן סרק ממש כמו ערבה וכיוצא בה הרכבה היא ואם הרכיב עליו אילן מאכל חייב בערלה ומונין לפירותיו משעת הרכבה:
והתנינן. לעיל בפ''ב דשביעית אין נוטעין וכו' כדפרישית התם טעמא דיעקר מפני החשד לפי שפחות מל' יום אינו ניכר שנטעו לפני שביעית שלא יאמרו בשביעית הוא נטע או הבריך או הרכיב והשתא מדייק הש''ס מדקתני יעקר אכולהו וקשיא הא בהרכבה למה לי יעקר בהפרדה זה מזה בעלמא סגי ובשלמא על דעתיה דרשב''ל דהוא פתר לה בערבה ניחא כלומר דלדידיה איכא למימר דהך הרכבה דקתני גבי שביעית בהרכבה על אילן ערבה מיירי דמשום איסור הרכבת כלאים ליכא דלאו הרכבה הויא לא לענין ערלה ולא לענין כלאים ומשום חשד שביעית הוא דאיכא הלכך יעקר וניחא נמי לשון יעקר משום דכגון זו הוי כנוטע בקרקע ממש כדאמרן אלא על דעתי' דר' יוחנן דאמר באילן ערבה נמי הרכבה מיקריא ונהי דלענין איסור הרכבת כלאים לא הויא קשיא דמצינו למימר שהרכיב ע''י נכרי וקמ''ל דמשום איסור שביעית אסור לעשות כן בפחות מל' יום לפני ר''ה אלא דהא קשיא דקתני אם נטע וכו' או הרכיב יעקר למה לי יעקר בהרכיב הא בהפרדה בעלמא סגי:
שנייא הוא שהן מתאחין בשביעית. כלומר דשאני הוא התם דהא מיהת מתאחין ונדבקין זה עם זה ומשום חשד שביעית כדאמרן גזרו שיעקר את הכל:
והיידא אמרה דא. כלומר ומאיזה מקום מצינו לדייק עליה דר' יוחנן מזה היא דדייקינן דתנינן הנוטע והמבריך והמרכיב וכו' וברייתא זו הובאה לעיל בשביעית שם בהל' ו' וכדפרישית שם קתני מיהת במרכיב פחות מל' יום אסור לקיימן בשביעית והשתא לר' יוחנן באיזו הרכבה מוקמית לה דבהרכבה מין במינו שהיא מותרת ואין כאן אלא איסור מראית עין משום שביעית לא מצית לאוקמי וכן נמי בהרכבה ע''ג אילן סרק וע''י נכרי לא מיתוקמא דקשיא כדלעיל אמאי קתני אסור לקיימו כמו בנטיעה ובהברכה דהרי בהרכבה במפריד סגי וליכא לשנויי כדלעיל לפי שהן מתאחין בשביעית דבשלמא התם במתני' שייך שפיר האי תירוצא דקתני יעקר והיינו אחר שנתאחו זה בזה בשביעית יעקור את הכל אבל הכא דקתני אסור לקיימו משמע מיד חל עלי' האיסור קיומו והרי לא שייך האי לישנא בהרכבה ולר''ל שפיר מצינו לשנויי כדלעיל:
תני ר' יהושע אוניא. ממקום אוניא דבאמת לית כאן מרכיב וסמי מכאן מרכיב לר' יוחנן:
אפי' כר''ל לית כאן מרכיב. דלא אמר ר''ל דהרכבת אילן מאכל ע''ג אילן סרק ממש לאו הרכבה היא אלא לשעבר דהיינו בדיעבד הא לכתחילה לא אמר והכא דקתני הנוטע וכו' דמשמע לכתחילה לא שייך לשנויי כדשנינן לעיל אליבא דר''ל והלכך לדידיה נמי סמי מכאן מרכיב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source